למה אני מעדיף מסלול ריצה ולא לרוץ בחוץ?
יש משהו חייתי בלצאת לטבע ולנצח את האלמנטים. זו הסיבה שאני משאיר את זה לבעלי החיים, כי אני מעדיף מזגן, שתייה קרה... אף אחד לא יגיד לי מתי לצאת לעשות ריצה, בטח לא החזאי.
זה לא שאני אתלט-על בדרך לאולימפיאדה, כן? אבל הליכה על סטפר וג'וגינג קל על מסלול ריצה הפכו אצלי לחלק מהשגרה בשנה האחרונה. מבחינתי זו הזדמנות לנקות את הראש, להשלים פערים של סדרות ועל הדרך להיפטר מהשניצלים שלקחתי בקופסאות מאמא בשבת. אני מחלק את זה ל-4 קטגוריות:
- השלמת פערים: כל היום אני מתרוצץ בין החיים בעבודה לחיים מחוץ לעבודה. הזמן הזה על מסלול הריצה זה זמן האיכות שלי עם עצמי, עם הפודקסטים שלי, עם הסדרה שאני אוהב.
- היעדים: אני בן אדם שחייב לדעת כמה הוא רץ ובכמה זמן, לפני שאני שם נעליים. אם אני יוצא החוצה ומה שיוצא יוצא, אני לא יוצא. מסלול ריצה נותן לי לדעת בדיוק כמה, ומתי.
- התזמון: לפני שנתיים בספטמבר עליתי על בגדי ספורט, יצאתי לריצה ובום התחיל גשם. בהתחלה של ספטמבר!!! מאז, אני לא רוצה לקחת סיכונים. יש מוטיבציה, אין בלת"מים.
- הפוזה: מה לעשות, תגידו מה שתגידו זה שיש לי מסלול ריצה באמצע הסלון תמיד שובר את הקרח, נותן משהו לדבר עליו וכן, גורם לי להיראות יותר רציני גם מול החברים וגם מול החבר'ה בעבודה שבאים לבירה ומקנאים באתלט שיושב לידם במשרד. לא אולימפי, זה כבר אמרתי כן?
בא לי לשבור את המחשבה המקובעת הזו שריצה זה רק בשביל אלה שעושים מרתון. אני רץ מתי שבא לי, כמה שבא לי, ולא חייב להסביר לאף אחד שום דבר! אם אתם כמוני, ספרו לי בתגובות.
